פייסבוק – המתנגדים

כמו לכל דבר חדש גם לפייסבוק יש מתנגדים. הם הולכים ומתמעטים, הולכים ונשברים, ולאט לאט מצטרפים אל העדר (ואלינו) ומתחברים, ונכנסים ומעלים תמונות וגם עושים לייקים.

בתחילת עידן הטלפון הסלולרי, אני הייתי בין המתנגדים, היתה תקופה שפשוט לא הייתי מוכנה שיהיה עליי מכשיר כזה, בפרט שמחירו לא קסם לי במיוחד. בסוף כמובן נשברתי, והיום, למרות טיעוני “למה אני צריך שיוכלו להשיג אותי בכל מקום” ו”ככה לא יהיה לי שקט” אני לא מכירה הרבה אנשים שאין להם טלפון סלולרי, ומאידך – מכירה הרבה אנשים שברגע שהטלפון שלהם עובר משבר ולא עובד אפילו לכמה שעות, הם מתחרפנים ומתים שרק יחזור לתפקד (ראו משבר סלקום האחרון שניתק את המדינה).

ישנו גרף שאני מאוד אוהבת, שמופיע הרבה אצל סת’ גודין (אמן בפני עצמו וכותב ספרי שיווק משובחים), הגרף הזה מציג את היטמעותו של מוצר בשוק. בצד שמאל של הגרף רואים את החלוצים, באמצע נמצאת המסה הגדולה של הקהל הרחב, שמחולקת לשני חלקים. אנחנו כבר בסופו של הרוב המאוחר בפייסבוק לדעתי, נשארו רק אלו שמדדים מאחור ומסרבים בכל תוקף להיכנס בשל עקרונות (מוזרים למדי לטעמי), כמו אלו שנשארו אחרונים עם הקלטות לפני שהדיסקים הרגו אותם באופן סופי.

וחוץ מזה , (וזה נושא לגמרי נפרד) לאנשים באופן כללי יש נטייה לערבב ולבלבל בין התחושה של משהו חדש ולא-מוכר לבין התחושה של משהו “לא טוב”. לפעמים צריך פשוט להתרגל, ואחר כך כבר שוכחים איך זה היה קודם.

 אז מה הם טיעוני המתנגדים?

  • פייסבוק הוא time-consumer.
    אכן אם אתה נרשם לפייסבוק אתה יכול לבלות שעות ארוכות בצפייה בתמונות, כתיבת הערות, משחקים (מטופשים יותר או פחות, כשהיחיד שאני הייתי מוכנה לשחק עד כה הוא באבלס, שעליו אני ממליצה בחום), ועוד כהנה וכהנה כיד הדמיון הטובה על צוקרברג ועובדיו (בעבר זה היה זריקת כבשים ועכשיו אני מכירה לא מעט אנשים שמכורים לחוות).

    אני רואה את פייסבוק באור אחר לגמרי, לדעתי פייסבוק הוא משהו שרץ ברקע, כמו ג’ימייל, כמו הטלפון הסלולרי שלכם, כמו המון דברים אחרים שהם שם, כל הזמן שם, והם גם מאוד שימושיים, וברגע שהם לא יעבדו מיד תבחינו בכך (וברוב המקרים תזכרו כמה הם חשובים לכם), אבל לא הדבר העיקרי, ובטח לא משהו שמכתיב איך הזמן שלך מתנהל.

    ברור שבהתחלה ההתלהבות גורמת לך לעסוק בזה יותר, ולמצוא חברים מכיתה ד’, ואת אלו מהצבא, ולהתעדכן מה קורה עם כולם, אבל עם הזמן זה הולך ומתמעט – כי את רוב האנשים מצאת, והכי חשוב כי פשוט התרגלנו. ואם נחשוב על זה רגע, זה ככה גם עם כל דבר אחר כמעט – מוצרים שרכשנו, שירותים שהתחברנו אליהם וכן הלאה, זה לא רק פייסבוק שאשם, זה אנחנו והאופי שלנו (כאן אולי הזמן להודות על השחיקה ההדוניסטית שקיבלנו, שמפסיקה את ההתלהבות מהר מספיק ומרגיעה אותנו, כי בכל רע יש גם טוב).

    וגם אם אתה שם והתחברת לכמה אנשים אף אחד לא מכריח אותך להיות פעיל, כי מותר להיות רשום בפייסבוק ורק לבדוק פעם בשבוע מה חדש.

  • “יידעו עליי כל מיני דברים” – חברים יקרים, צר לי להודיע לכם, אבל אפילו לפני עידן הרשת החברתית ידעו עליכם כל מיני דברים. כבר אז היה את ה”רשומון” הידוע לשמצה שדלף עם מאגר הנתונים של כולנו, שכולל מידע הרבה יותר אישי מזה של הפייסבוק. ותודה לאל, (ולכל מיני אנשים נוספים), יש לנו בחירה מה אנחנו מעלים – איזה תמונות, ואיזה תיוגים ואיזה תגובות, ואת מי אנחנו מאשרים כחברים, וגם מי יכול לצפות בזה ולא חייבים לשפוך את כל המידע ולחלוק הכל עם כל העולם אם אנחנו לא רוצים.

    יש המון אנשים בפייסבוק שרשומים (וגם שיש להם תמונה, כי אם אתם כבר שם תעשו טובה ותשימו תמונה), ולא באמת נכנסים יותר מדי, סוג של “הרוב הדומם”.

    ואם כבר, אני באמת לא מאמינה בלכתוב סטטוס על כל דבר שאתה עושה, ולא רק בגלל הפרטיות  (כי בואו נודה באמת, לרוב החברים שלכם לא ממש אכפת שכרגע נכנסתם לקניון, ושעוד שתי דקות אתם הולכים לאכול ארוחת ערב. רבאק, תסננו לנו קצת!).

ויש גם הטוענים כי הלייק מוזיל את ה”אהבה”, וכי אנחנו לא קובעים כלום אלא רק כלי משחק קטנים, ושלא חשבנו שככה זה ייראה. מצטערת, אני לא קונה את זה, אנחנו שם כי אנחנו רוצים וכי אנשים אחרים שאנחנו אוהבים נמצאים שם וחולקים איתנו דברים שמעניינים אותנו, וכי מאוד נוח וקל להיות שם ולהתעדכן וכן גם “לאהוב”.  

ועוד פוסטי פייסבוק:
הפסיכולוגיה של פייסבוק: איך להיות פופולארי ברשת החברתית (WTF???)
פייסבוק – הסרט
דברים שאני לא מבינה בפייסבוק (וכנראה גם לעולם לא אבין)


לחץ כדי להגיע לתוכן העניינים של המון-על-ליזה

הפסיכולוגיה של פייסבוק: איך להיות פופולארי ברשת החברתית (WTF???)

פשוט חייבת, אבל חייבת להגיב על המאמר הזה, שמסביר על הפסיכולוגיה של הפייסבוק. חלק ממה שכתוב פה משעשע ברמות היסטריות בעיניי.
המאמר נותן המלצות שיעזרו לנו להיות פופלאריים ברשת החברתית הזו, ובעצם במקום להסתכל על זה כעל חלק מהעולם שלנו מנסים ללמד אותנו איך להפוך לחיות חברתיות ברשת. כי ברור שאנחנו חבורה של אנשים סופר-שטחיים שהפופולריות שלהם ברשת היא הערך העליון שבגללו אנחנו בכלל נרשמנו לפייסבוק, יש איזו סיבה אחרת להירשם לפייסבוק חוץ מאשר לצבור פופולריות ברשת?!.
אני מקווה שאת רובנו זה באמת לא מעניין ולא בגלל זה אנחנו חברים בפייסבוק, אבל בהחלט שווה קריאה וגם חיוך. ההמלצות שלהם מופיעות פה בכתב אלכסוני, ההמלצות שלי בכתב הרגיל.

שיהיו חברים, אבל במידה

 

כמות החברים ברשת החברתית אמנם משמשת כמדד לאטרקטיביות שלכם בעיני משתמשים אחרים אבל צריך לדעת שיותר מידי או פחות מידי ממנה יכולה לפגוע בפופולאריות שלכם. מחקר שנערך בשנת 2008 מצא כי מספר החברים הממוצע שיביא אתכם למקסימום פופולאריות הוא בסביבות ה-150. אם יש לכם מעל ל-300 או פחות מ-100 אתם עדיין אטרקציה – אבל פחות.

הכי מפריע לי בפסקה לעיל היא “מספר החברים הממוצע שיביא אתכם למקסימום פופולאריות הוא 150”, מה לעזאזל היא מקסימום פופולריות, איך מודדים אותה? ואיך יכול להיות שב-150 היא יותר גבוהה מאשר ב-2000 נניח?
אז קודם כל, בעניין ה-150, כבר היה הסבר למה דווקא המספר הזה תופס כמספר חברים בפוסט הזה, משעשע שהמספר הזה שוב חוזר. מצד שני, אני מצטערת לומר, לא מכירה הרבה אנשים עם 150 חברים, סטטיסטית לרוב האנשים הפעילים שאני מכירה יש יותר. לפי הסטטיסטיקות של הפייסבוק לאדם הממוצע בפייסבוק יש 130 חברים, אבל אלו כוללים כמובן גם את אלו שנרשמו ולא הוסיפו לעצמם אף חבר, ויש כמובן לא מעט כאלו.
ומסתבר שלמרות מספר החברים הגדול שיש לחלק מהאנשים, גברים מתברר יכתבו הערות והארות רק ל-17 חברים, ונשים בממוצע ל-26, וזה אך במעט יותר גבוה לאלו שיש להם 500 חברים מאלו שיש להם 120.
מעניין לקרוא את המאמר הזה לגבי כמה חברים יכולים להיות לך.

יופי חשוב מאופי. תדאגו שרוב החברים שלכם יראו טוב

זה אולי נשמע נדוש, חומרי ושטחי –  אבל זה עובד. מסתבר כי אם המגיבים והכותבים על הקיר שלכם נראים טוב, היוקרה של הפרופיל שלכם בעיני אחרים עולה. ככה לפחות קובע מחקר מ-2008 שחקר את הנושא.  קחו בחשבון כי אלו לא רק החברים שלכם, אלא גם משתמשים מזדמנים. כדי להשיג את מירב האפקט תצטרכו לעשות סלקציה בהרשאות החשבון שלכם ורק כאלו עם תמונות מושכות יוכלו להגיב בקיר שלכם.

אז תדאגו שרוב החברים שלכם ייראו טוב, ואם לא אז שלא יהיו חברים שלכם, או שלפחות לא יגיבו אצלכם כדי חס וחסה לקלקל את הפופולריות שאתם צוברים. אז כנראה הגיע הזמן לנסח מייל מעין זה: “חבר יקר, מכיוון שהמראה החיצוני שלך לא איי-איי-איי אבקשך לשפר הופעתך, או להחליף את תמונתך בתמונה של דוגמנית על, או לא להגיב אצלי יותר מחשש לפגיעה בפופולריות שלי. במידה ותתעלם מבקשה זו אאלץ להוריד אותך מרשימת החברים שלי לאלתר”.
האמת אולי בעצם כדאי להוריד את החברים הלא-יפים מחשש שמישהו יראה אותם ברשימת החברים שלנו, חבל – הם מקלקלים את הפופולריות! (רק תזהרו שלא לרדת מתחת ל-150, ומה בעצם יותר גרוע?!)

נו באמת!, אם כבר למדנו משהו בחיים זה שבחברות המראה הוא לא הדבר היחיד שקובע ויש לנו חברים שלא היו זוכים בתחרות יופי ארצית או מקומית ובכל זאת אנחנו אוהבים אותם בכל לב.

שיטות התרחבות – ככה תגייסו יותר חברים

מחקר מ-2008 מצא שבע דרכים שיוכלו לשפר את יכולת הגיוס שלכם, ככה שתוכלו להגיע למספר החברים האופטימלי. הוא ממליץ ליצור קשר עם חברים רחוקים או כאלו מהעבר שלכם, לערוך מעקב חברתי אחריהם ולראות מה הם עושים בלי לדבר אתם, לחפש אנשים שפגשתם במציאות, להיות צופים פאסיביים באחרים, לעדכן את הסטטוס שלכם ולדאוג שיהיה כל הזמן תוכן איכותי ומעניין בקיר שלכם. אם יש לכם זמן פנוי בהחלט תוכלו לנסות חלק מהשיטות שלו בדרך ל-150 חברים.

גיוס חברים? ככה קוראים לזה היום? ואם כבר גיוס חברים, אז גיוס חברים יפים בלבד!
אז נעבור על שבעת הדרכים המומלצות לגיוס:

1. ליצור קשר עם חברים רחוקים או כאלו מהעבר שלכם
2. לערוך מעקב חברתי אחריהם ולראות מה הם עושים בלי לדבר אתם – דרך מעניין לגייס חברים, לא לדבר איתם!
3.
לחפש אנשים שפגשתם במציאות – מהפכני ממש, איך מישהו לא חשב על זה לפני זה?
4. להיות צופים פאסיביים באחרים – ושוב הפסיביות מוסיפה חברים :)
5. לעדכן את הסטטוס שלכם
6. לדאוג שיהיה כל הזמן תוכן איכותי ומעניין בקיר שלכם.

עוד מישהו פה הגיע רק עד 6?
אני לא רואה סיבה לנסות להרחיב את מעגל החברים שלכם רק כדי להגיע למספר מסויים, לא משנה אם המספר הזה הוא 150 או 1500. קודם כל, להגיע ל-150 לא נראה לי אישית בעייתי בכלל, ואם המטרה היא להגיע למספר מסויים של חברים (ולפי האמור לעיל שנראים טוב) למה לא להציע לכל אחד ואחת שנראים טוב חברות? מה זה משנה אם תחליף איתם מילה בכלל?

שמרו על דיסקרטיות

היות והפרופיל שלכם הוא המקום לכל הדיבורים, ריכולים, וידואים והשמצות – הפרטיות היא אחד הנושאים הכי חשובים בפייסבוק. מחקר שנערך השנה קובע כי רווקים צעירים נוטים לחשוף פרטים אישיים שלהם בפייסבוק במה שמכונה “אפקט חוסר העכבות ברשת”, לעיתים בלי לחשוב על התוצאות. לעומת זאת, במחקר אחר נמצא כי בזמן האחרון חל שיפור בשימוש שעושים צעירים אלו בהגדרות הפרטיות שמציעה פייסבוק, אז כנראה ותוצאות החשיפה עושות את שלהן. אנחנו בכל אופן לא ממליצים לכם לחשוף הכל, בטח אם אתם רוצים להישאר פופולאריים לאורך זמן.

חוסר עכבות ברשת – זה תמיד משעשע אותי, כאילו רק ראינו רשת שנמצאת מאחורי מחשב ושכחנו את כל ההגיון מאחור, סליחה – רק הרווקים כנראה כאלה. מישהו באמת מרגיש אנונימי בפייסבוק? לא רק שאתה חושף את עצמך אתה חושף גם מי הם חבריך, וכבר אמרו חכמים: אמור לי מי חבריך וכו’ (או: אמור לי את מי גייסת להיות חבריך…).
אני נוטה להאמין שבני אדם (לרוב) קצת יותר חכמים מהמתואר לעיל, ומן הסתם יודעים שיש גם מי שקורא את מה שאנחנו כותבים. גם אני לא ממליצה לחשוף הכל, ובטח לא ריכולים והשמצות, אבל בלי קשר לפופולאריות, אלא בעיקר כדי לשמור על התדמית שלכם במצב סביר.

בלי בני זוג: אל תתנו להם לראות את הפרופיל

מחקר קובע כי בני זוג בפייסבוק נוהגים לצפות אחד לשני בפרופיל – עובדה שמעוררת קנאה ומכניסה מתח למערכת היחסים הפיזית והוירטואלית. המתח שיכול לפגוע בתפקוד שלכם בפייסבוק וכתוצאה מכך גם בפופולאריות שלכם. ההמלצה של החוקרים היא לחסום את הגישה של בן או בת הזוג לחשבון שלכם וככה לשמר את מערכת היחסים וגם את הפרסטיג’ ברשת. אם אתם מאלו שחולקים הכל – תמשיכו על אחריותכם.

איזו הצעה מוזרה זו לחסום את הפרופיל שלך מבן/בת הזוג שלך? הרי גם העובדה שיש לך בן/בת זוג יכולה לפגוע בפופולריות שלך. אם כבר אז עד הסוף, למען הפופולריות – תרשום שאתה סינגל, תירשם ל”are you interested”, תחסמו את בן/בת הזוג שלכם ובאופן כללי תסתירו מבני הזוג שלכם כמה שיותר, חוסר אמון הוא מתכון בטוח להצלחה בזוגיות והמשכה למשך שנים. נו, באמת! (אכן, “נו באמת!” כנראה היה צריך להיות השם של הפוסט הזה).
 
תהיו עצמכם. האמת יותר פופולארית מהשקר

במחקר שנערך השנה נמצא  בדק ומצא כי הפרופילים בפייסבוק בדרך כלל משקפים נאמנה את בעליהם יותר מאשר את האידיליה שלהם. אולי אנחנו לא מכירים את כל החברים שלנו ברשת באופן אישי, אבל מה שהם כותבים על עצמם ועל הטעם שלהם בסרטים, ספרים ומוזיקה כנראה נכון. אנחנו ממליצים לקחת את התובנה הזו וליישם אותה. שקרים מתגלים גם בפייסבוק וכאשר זה קורה – כמות החברים מצטמצמת.

אז עד עכשיו גייסנו חברים (יפים, רק יפים), רק 150 כאלה וגם החלטנו למנוע את הגישה של בני הזוג, ועכשיו ממליצים לנו להיות אמיתיים? חשבתי שכל הקטע זה להתחיל לבנות דמות חדשה שתהיה פופולרית? ומה אם האמת שלנו משעממת – לא חבל לאבד נקודות?
אני בעד אמת ורק אמת, אבל בשביל פופולאריות? זו הסיבה להיות אמיתיים?
שקרים מתגלים בכל מקום, ובכל מקרה מאוד נראה לי שלא נוח לחיות איתם.
הכי חשוב – אל תשכחו לכתוב את האמת על הטעם שלכם בסרטים, ספרים ומוזיקה, הכי חשוב!!!

תשקיעו בחברים שלכם. תשומת לב תמיד חוזרת

הבעיה: קצב החיים המהיר לא תמיד משאיר לנו מספיק פנאי וחשק לפתח חברויות ולעתים קרובות חברים הופכים להיות היסטוריה רק בגלל אילוצי זמן. הפתרון: מחשב, אינטרנט ופייסבוק. מי שרוצה הוכחה לכך יוכל למצוא אותה במחקר הזה מ-2008, שמצא כי משתמשי פייסבוק מצליחים לייצר “הון חברתי” גדול יותר מאשר אלו שלא פתחו חשבון ברשת החברתית על אף כל המגבלות של המציאות המודרנית.

המסקנה (שלנו לפחות) היא כי יש לתת לחברים שלכם ברשת את אותה תשומת הלב כמו שאתם נותנים לחברים שלכם במציאות הפיזית. אל תשכחו שפייסבוק זה לא רק מקום של תמונות וסטטוסים, זה גם מקום של הצעות עבודה והזדמנויות עסקיות ואישיות. בסוף זה ישתלם לכם.

מסכימה שלתת תשומת לב לחברים במציאות ובפייסבוק זה דבר חשוב. חברות היא עניין של השקעה ותשומת לב. סוף סוף פסקה אחת שעברה סוג של בשלום. תודה לאל!
וכמו שנאמר, פייסבוק זה לא רק מקום של תמונות וסטטוסים, זה גם מקום של צבירת פופולריות (יעד מספר אחת) ושל הצעות עבודה והזדמנויות עסקיות ואישיות (יעד מספר שתיים). למישהו יש שם חברים בעצם?!
אז לסיום – נו, באמת!!!

פוסטים קשורים:
פוסט על הסרט של פייסבוק
ועל דברים שאני לא מבינה בפייסבוק (וגם לא אבין)

לחץ כדי להגיע לתוכן העניינים של המון-על-ליזה

פייסבוק – הסרט

אז כמו כולם הלכתי לראות את הסרט של פייסבוק, מן הסתם אם צריך לראות אז רואים. אני חייבת לומר שציפיתי להרבה יותר, הרבה יותר. אז הסרט חביב בעיניי ולא יותר. מצד שני, כנראה סרט חובה לאנשי מדעי המחשב בפרט והייטק בכלל, לחננות במובן הרחב (לחנונים ש”היפה והחנון” נראה להם חובה, בטח ובטח כדאי ללכת לסרט שבו מזכירים את המילה אימקס), אך הסרט מעניין גם לקהל הרחב יותר.
יש טענות שרק 40% מהמוצג בו התרחש באמת, אבל ממתי זה הפריע למישהו ללכת לסרט?!

אז הסרט עוסק בצוקרברג, שהוא חננת-על ודי אוטיסט, אאוטסיידר שלא יכול להתקבל לאף מועדון בהרווארד, אבל שיודע לתכנת בעיניים עצומות ועם יד אחת קשורה מאחורי הגב, גם אם מעירים אותו מהשינה באמצע הלילה. הוא אמנם יהודי, אבל לעובדה שהוא דחוי אין שום קשר להיותו יהודי, אלא רק להיותו איש אנטי-חברתי למהדרין עם אפס כישורים חברתיים.
צוקרברג מתחיל מיצירת אתר שנקרא פייסמאש שבו מדרגים בחורות אחת מול השנייה (כמו הוט אור נוט, מה שכמובן העלה את חמתן של הבחורות וגם את חמתה של הרווארד לאחר שזה גרם לנפילת השרת שם). לאחר מכן הוא גונב רעיון של זוג תאומים חתיכים מהרווארד, שדומה להפליא לרעיון של פייסבוק, מרים אותו בשבוע (למרות שבצורה לא ברורה הוא עולה רק אחרי חודש וחצי), תוקע סכין בגב לחברו הטוב ביותר שהשקיע בפייסבוק מכספו, והולך (שולל?) אחרי גאון אינטרנטי שובה לב שבסוף מאכזב אותו.

כל זה קורה כשפייסבוק הולכת ומתעצמת והופכת למשהו בגודל של אחת המדינות הגדולות בעולם.

הסצינה הכי מומצאת בעיניי היא זו שבה נערכים מבחני קבלה למתכנת בפייסבוק, שם יושבים להם האקרים מול שולחן עגול עם לאפטופים והמבחן הוא לפרוץ לאיפשהו (עד כאן כל הגיוני), ואז הם אמורים לשתות שוט על כל עשר שורות קוד שהם כותבים, לשתות שוט על כל טעות, לשתות שוט כל שלוש דקות, ולשתות באופן כללי. אני מניחה שרוב החננות שבינינו יודעים שלשתות זה לא בדיוק מה שעושים רוב המתכנתים שהמחשב ושורות הקוד מהווים אחוז ניכר מהחיים שלהם (וכך לא מהימנה גם הסצינה שבה רואים שהמקרר של צוקרברג מלא אך ורק בפחיות בירה, יותר סביר מקרר מלא משקה דנונה). אבל זה מצטלם יפה ומשעשע, אז כנראה לאף אחד לא אכפת.

ולדמויות, שהן המעניינות בעיניי יותר מכל העלילה כולה: (ומי שלא מבין את הצבעים שלמטה יכול למצוא את המילון כאן)

צוקרברג – כמו שאפשר היה לצפות הוא כחול למהדרין, איש טכנולוגיה חסר כל רגישות, אפילו מינימלית (אמרתי כבר אפס כישורים חברתיים). הוא לא עושה שום דבר שם מתוך רוע, רק מתוך חוסר הרגישות הטבעי כל כך אצלו, אטום לחלוטין, או במילים אחרות האיש פשוט אוטיסט. הוא חנון בכל רמ”ח איבריו שיכול לשבת מול בחורה ולומר לה: “את לא צריכה ללכת ללמוד עכשיו, את הרי לומדת באוניברסיטת בוסטון”, והאמת שלומר זו לא המילה הנכונה יותר נכון להפטיר זאת בבוז, ששוב אינו נובע מרוע רק מתוך החוכמה שלו וכי ככה הוא רואה את העולם. ובדיוק בגלל זה הוא יכול להעלות רעיון כמו להשוות בחורות לבהמות בלי לחשוב פעמיים אפילו.
הוא לא יוצא באמת מהחדר שלו, הוא כותב בלוג באונליין ולא חוסך את מחשבותיו שם (גם אלו שעדיף לנצור בלב למשך חיים שלמים), הוא לא מסוגל להקשיב, לא לנהל שיחה של יותר מדקה, ובטח ובטח לא רואה אף מסיבה מהמסיבות של המועדונים בהרווארד (שהוא כה שואף להתקבל אליהם) במו עיניו.
אז כן, הוא אמנם בפועל גנב בעצם רעיון של אנשים אחרים, אבל זה לא חדש בעולם שלנו.
בסרט, מהירות הדיבור שלו צפויה לדעתי לפחות לכניסה לספר השיאים של גינס, אבל מתברר שבמציאות הוא מדבר הרבה יותר לאט מזה. (וממתי סרטים נאמנים למציאות בכלל?)

ווארדו – החבר החביב והירוק של צוקרברג, שבעצם הוא לא חבר, כי לצוקרברג אין חברים, הוא הרי בכלל לא יודע מה זה. אדוארדו אמנם הוא מותק של בנאדם, אבל זה עוד לא הביא אף אחד רחוק. הוא לא בעל כשרון, לא בעל חשיבה יצירתית ולא שובה לב, ומן הסתם הוא לא האדם הנכון לקדם את פייסבוק. אז נכון שלא יפה לדפוק אנשים רק בגלל שהם נחמדים ותו לא, אבל נחמד כבר אמרנו היא לא המילה הנכונה לתאר את צוקרברג.

שון פרקר – שולל או לא שולל זו השאלה?
אז לא שולל, כי אז פרקר הוא צהוב מדהים – הוא שובה לב, מוכשר מאוד, יצירתי ומעניין, הוא מרתק ואיש שיחה שאין כמותו עם נטוורקינג מטורף ויכולת מדהימה לסחוף אנשים אחריו. הוא הקים את נאפסטר, ויש לו חלק גדול בפייסבוק שאנחנו מכירים היום כי הוא פתח את הדלת להשקעה וגם חשף את פייסבוק לעולם הגדול (או את העולם הגדול לפייסבוק). חוץ מזה הוא גם ג’סטין טימברלייק (ולא, שון פרקר האמיתי לא נראה בכלל כמו טימברלייק).
אז למה כן שולל? כי כל זה טוב ויפה אבל לא מחזיק מים לאורך זמן.
האמת שלדעתי, הוא הדמות הכי מעציבה שם, נשארים עם תחושת החמצה לגביו, פשוט חבל, כי אם לשני אלו שלעיל אין תקווה פשוט, אז במקרה שלו, הוא, עם כל המושלמות שלו, הורס את הכל בשתי ידיו, פשוט מחרב כל טוב שעשה בשל ההרס העצמי שחזק אצלו יותר מכל המוצלחות גם יחד. כנראה ככה אפשר להרוס – בשילוב של מחלת רדיפה, הרבה סמים וסקס עם קטינות.

האמת שזה משעשע, שהאיש שאין לו חברים הוא שיצר את הרשת הכי גדולה של חברים שראינו אי פעם. אם אתה לא יכול להתקבל לאף אחד מהמועדונים כנראה אתה מקים מועדון משלך כדי שכל השאר יצטרפו אליו אח”כ, אז מה אם הוא וירטואלי, העיקר שכולם שם.

אז הסרט לא שינה את היחס שלי לפייסבוק, ויום אחרי הסרט נכנסתי אליו בדיוק כמו ביום שלפני. פייסבוק לדעתי הוא כלי נהדר (גם אם לא הכל בו מובן לי), אבל הוא רק כלי, לא העולם האמיתי.

והנה הטריילר החביב עליי:

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=5BpvUY8Mgeg&fs=1&hl=en_US]


לחץ כדי להגיע לתוכן העניינים של המון-על-ליזה

דברים שאני לא מבינה בפייסבוק (וכנראה לעולם לא אבין)

בסך הכל נראה לי שאני די יודעת מה לעשות עם פייסבוק, אבל יש כמה דברים בפייסבוק שאני תוהה לגביהם כבר זמן רב, וכבר הגעתי למסקנה שכנראה לא אבין לעולם. אז הנה הם:

  • אנשים שאתה לא מכיר שמציעים לך חברות בלי לכתוב כלום. אם מישהו שאתה מכיר מציע לך חברות מן הסתם אין צורך שיכביר מילים. אבל מישהו שמעולם לא ראיתי ולא שמעתי עליו, זה באמת נראה הגיוני למישהו לאשר ככה? מה ההגיון בלהציע חברות למישהו בלי לכתוב שום דבר? למה בכלל הוא/היא הציעו לי חברות? (ויש גם היא כאלו מתברר. כי נניח שלהוא אנחנו יכולים להעלות על דעתנו סיבה נוטה להגיונית, אבל מה הסיבה של ההיא?)  ומתי אנחנו אמורים לדבר אחד עם השני, אחרי שאני אאשר אותו?
    ביניהם נכללים גם אלו ששולחים רק “היי”, זה נחשב בעיניכם תוכן להודעה? יש הגבלת מילים ולא סיפרו לי עליה?
    בקיצור, אני דוגלת בלאשר רק אנשים שיש לי מושג מי הם – או שאני מכירה אותם או שהתכתבנו בינינו (וחובה שההתכתבות תכלול יותר משלוש מילים), שכבר יש לי מושג מי זה ושיש לי סיבה לאשר.
    (ובעיקר משעשע בעיניי שרוב מי שקורא את זה בטח כבר חבר שלי, אז ככה שזה לא מגיע לעיניים הנכונות :)).
  • Poke – למה לעזאזל הדבר הזה מועיל? גם ככה רק אחרי בערך חצי שנה אני מגלה שמישהו עשה לי poke כי זה לא מופיע במקום שרואים בכלל. אולי זו אמורה להיות טכניקה לתקשר עם מישהו ולחסוך מילים? כנראה טכניקה מוזרה שנועדה לאנשים עצלנים במיוחד. אפילו התרגום של זה לא נשמע מי יודע מה – “נעץ אצבע, בעיקר נעץ אצבע במישהו כדי למשוך את תשומת לבו”, במציאות זה לא נשמע נעים במיוחד וגם בפייסבוק לא משהו. ובדיוק כמו קודם, למה זה נראה הגיוני למישהו שאני לא מכירה לתחוב בי את אצבעו?
    אבל מסתבר שבפייסבוק יש כמה וכמה קבוצות שהחליטו מה משמעותו, כמו:
    Why dont we stop this poke war and just have sex?
    או הקבוצה:
    The Poke Button Should Be Called “Yes I Would Like To Sleep With You” 

    ושלמרות שהוא לא פיצ’ר הגיוני במיוחד אנשים מוכשרים במיוחד הצליחו אפילו להיעצר בגללו .

  • למה זה טוב שמראים לי תכנים שחברים שלי מופיעים בהם ואני לא יכולה להגיב עליהם? אם כבר טרחתם והראתם לי משהו שחבר שלי הגיב עליו או תמונה שחבר שלי מתויג בה לפחות תתנו לי להגיב או לעשות לייק אם אני רוצה. או שזה כמו נרות חנוכה? לראותם בלבד??
  • אנשים שכותבים סטטוסים מסתוריים וסתומים שלא אומרים כלום –  דברים בסגנון “מחשבות רבות” או “שבוע של בשורות והמבין יבין”  – במקרים האלה באמת המבין כנראה מבין, אבל הלא-מבין (כמוני) כנראה לא יבין, והאמת שזה די משונה בעיניי לכתוב סטטוס כזה, כבר היה עדיף לחסוך מכולנו.

אם מישהו מבין את אחד הדברים לעיל אני אשמח אם הוא יסביר לי, בינתיים אני אמשיך לתהות כנראה.


לחץ כדי להגיע לתוכן העניינים של המון-על-ליזה