גברים-נשים (או: אז איך בכל זאת פותרים את בעיות תת המודע שלנו)

כבר סיכמנו שיש לנו בעיות שקשורות למין בתת המודע שלנו ושאנחנו מקשרים הרבה יותר טוב גברים עם קריירה (או מדעים מדוייקים) ונשים עם בית (או מדעי הרוח), בצדק או שלא בצדק. שאלה מעניינת היא האם זה באמת משפיע עלינו (אם יש לכם ספק, אז משפיע גם משפיע) ואם יש לנו מה לעשות בנדון (מתברר שיש).

אז שוב, בבלינק הנפלא של גלאדוול המבריק, ישנו פרק שעוסק בנושא, ומספר איך לפעמים עניינים נפתרים בדרך מקרה. הפרק מספר על עולם המוסיקה הקלאסית, שם כולנו יודעים – האוזן קובעת. ואוזנו של מומחה מזהה נגנים טובים גם בחדרים בבית מלון, ברחוב, כמו גם באולמות הקונצרטים הטובים. שום דבר לא יבלבל את האוזן המיומנת מלהבחין בין נגינה משובחת מעשה ידי אמן, לבין נגינה טובה פחות. האמנם?!

נגנית טרומבון בשם אבי קונאנט, זכתה להיבחן לתזמורת הפילהרמונית של מינכן. במקריות מדהימה, ונדירה מאוד, מכיוון שאחד הנבחנים היה בנו של אחד הנגנים, נערך המבחן מאחורי מסך סגור, כך שהבוחנים לא יכלו לראות את הנבחנים כלל. הבוחנים כל כך התלהבו מנגינתה של הגברת עד כדי כך ששחררו את כל הנבחנים שאחריה לביתם מבלי לשמוע אותם כלל, אך כשקראו ל”אדון המוכשר” להציג את עצמו, לתדמהתם של הבוחנים ההמומים התברר שזוהי גברת.
יש לציין שההתלהבות הראשונית והאובייקטיבית שלהם כמובן לא מנעה מהם להעביר אותה אחר כך מסכת ייסורים של שנים, הרי טרומבון זה כלי של גברים, לא?! מילא, שאשה תנגן בכינור, את כלי הנשיפה הרציניים יש להשאיר לאנשים המתאימים לכך! אז נתנו לה לנגן רק טרומבון שני, והיא עברה בתי משפט וגם רופאים שיוכיחו שריאותיה לא פחות חזקות מאלו של גברים, ובדיקות דם שיוכיחו את כמות החמצן בדמה, בקיצור, תלאות וחתחתים לא חסרו לבחורה המוכשרת ורק אחרי שמונה שנים היא קודמה לטרומבון ראשון, וכמובן שגם אז סירבו לשלם לה את הסכום ששילמו לגבר במעמדה. 

רק כדי לחזק את זה גלאדוול מוסיף ומספר על בחורה שניגנה בקרן יער, בחורה זעירה במידותיה, רזונת בגובה מטר וחצי שמנגנת בכלי גברי להחריד. יש שיאמרו שהיא יכולה לנשוף כך שבית יקרוס, לחלוטין ההיפך מהרושם הראשוני שהיא יוצרת. כשהגברת הזו נבחנה, ואחרי שהבוחנים התלהבו מאוד, המסך נפתח – ולא רק שהם גילו שהיא גברת ולא אדון, לא רק שגילו את מידותיה הזעירות, השיא היה שהם גילו שהיא בעצם כבר עובדת בתזמורת שלהם, והם פשוט לא שמעו נכונה את קולה עד לאותו מסך סגור.

אז לשמחת כולנו, עם השנים הגיעה המהפכה גם לעולם המוסיקאים, ומכיוון שאפליה כנראה לא חסרה שם (לא רק לנשים, אלא גם העדפת מקורבים) יחד עם הדרישות להטבות שונות הגיעה גם הדרישה למסד את תהליך האודישן. ואז הגיעו המסכים הסגורים, חלוקת מספרים לנבחנים במקום שמות, ואם הנבחן השתעל, או שמעו את עקביה של הנבחנת – הם קיבלו מספר חדש, כדי שלא תוכל להיות אפליה על רקע כזה או אחר.
ומאז יש לציין, במפתיע או שלא במפתיע, מספר הנשים שמנגנות בתזמורות עלה פלאים, בעשרות אחוזים. במוסיקה לפחות צריך רק את האוזניים, כי מתברר שאפשר “להקשיב” גם עם העיניים, המטעות.

אז לפעמים גם כשנדמה לנו שזה לא משפיע עלינו, ושאנחנו מספיק מקצועיים כדי ש”שטות כזו” לא תטה אותנו לכאן או לכאן, כדאי שנזכור גם את הסיפור הזה. ובתחום המוסיקה לפחות מצאו לזה פתרון, בתחומים אחרים – זה כנראה הרבה יותר קשה.

(זה בעצם אחד הלקחים הכי חשובים של בלינק, לדעת מתי להיזהר מתת המודע ומתחושות הבטן שלנו, כי לפעמים הם גם מוטעים ומטעים אותנו, לצד הידיעה של מתי כן להשתמש בהם כי לפעמים הם חזקים ונכונים וטובים).


לחץ כדי להגיע לתוכן העניינים של המון-על-ליזה

מה לנשים ולאפליית נשים (או: כולנו שוביניסטיים)

איכשהו יוצא לי להיתקל ביותר ויותר נשים שמצליחות להכעיס אותי בתפיסתן נשים אחרות. היינו מקווים להאמין שנשים לפחות ימנעו מתפיסה סופר-שובינסטית של נשים אחרות בימינו, או לפחות יביעו אותה פחות. אני מוצאת יותר ויותר שזה לא עובד ככה, ושבחיים האמיתיים מעבר לתפיסה זה גם בהחלט מתבטא.

והנה שני מקרים שקרו לי בשבועות האחרונים:

  • במקום עבודתי במטבח עומדת לה במקרה אישה מבוגרת וחביבה, שלא מכירה אותי כלל. על ידה המשלוח שהגיע אך לפני דקות אחדות מהסופר והמוצרים ממתינים להם בחוץ שמישהו יואיל בטובו להכניס את דברי החלב למקרר. אני נכנסת לי למטבח (ויש לציין ששנייה לפניי נכנס מהנדס אחר, מן הסתם גבר, למטבח) ובמאור פנים וחיוך רחב אומרת לי האישה הזרה:
  • או! באת בדיוק בזמן! בדיוק התכוונתי להתחיל להכניס את הדברים למקרר, חבל שיתקלקלו בחוץ.

    היא המשיכה: אני לא יודעת אם זה התפקיד שלך פה בדרך כלל…

    אני כמובן עמדתי מולה כולי משתוממת. מה?! אולי אני בחורה אבל זה בהחלט לא הופך אותי לסדרנית קוטג’ ואחראית חלב בחברה, מן הסתם גם כל גבר יכול לעשות את זה (אני מקווה לפחות) ובטח ובטח בתור אישה, ובתור מי שאפילו לא עובדת פה מן הראוי שלא תחליט להטיל כאלו משימות על הבחורה הראשונה שנכנסת למטבח. לא שאכפת לי לסדר את הקוטג’, אבל למען האלוהים, מאיפה בדיוק היא הביאה את זה? (ואת החוצפה, אוי החוצפה). ולמה בעצם לא עלה על דעתה לחייך ולפנות ככה אל הבחור שנכנס שנייה לפניי אל המטבח?!
  • לאחר שבועות מספר ירדתי לי במעלית עם המזכירה החדשה של החברה שמולנו, היא התבוננה בי וברצונה אולי לפתח שיחה היא אמרה: את מהכוח אדם פה, נכון? (אני מודה שזה פחות נורא, אבל כשזה כבר מצטבר זה מצטבר)
  •  

כלומר, למדתי בערך שש עשרה שנים, שבמהלכם למדתי שני תארים במדעי המחשב בטכניון, ובסוף נשים(!) מתייגות אותי כסדרנית הקוטג’ בחברה. אין לי שום ספק שאין כמעט גבר אחד שהיה מעיז להגיד את זה. לחשוב את זה אולי כן, אבל לפחות נראה לי שהיה לו קצת יותר שכל לשתוק באותו הרגע.

אבל למה?

אז יש דברים בגו, הנשים הללו לא לבד, לפחות בתת-המודע גם אנחנו איתם. “blink” הנפלא של גלאדוול מתייחס לעניין האסוציאציות האינסטינקטיביות שלנו, שבהחלט יש להן תפקיד באמונות ובהתנהגות שלנו, ומסתבר שהומצא מבחן שנקרא (IAT (implicit association test כדי להבין איך מתחברים אצלנו אסוציאטיבית נושאים שונים (כמו נשים, גברים, בית וקריירה, או לחליפין לבנים, שחורים טוב ורע). המבחן הזה בודק עד כמה אנחנו מקשרים נושא אחד עם חברו, והאבחנה די ברורה מאליה – אנחנו מקשרים מהר יותר בין שני מושגים שכבר מקושרים אצלנו במוח מכאלו שלא.

המבחן מאוד פשוט – צריך ללחוץ על כפתור אחד בשביל מונחים ששייכים לקטגוריה מסויימת ועל כפתור אחר אם הם שייכים לקטגוריה אחרת. הוא מתחיל קל – רק מונחי גברים-נשים – אישה לימין, גבר לשמאל. אח”כ “אישה או בית” לימין ו”גבר או קריירה” לשמאל, ואח”כ הופכים – “אישה או קריירה” ו-“גבר או בית”. מדובר בהבדל של מאיות שניה, אבל זה בהחלט הבדל גדול, הוא יגלה לכם מה האסוציאציה הלא-מודעת שלכם.

גלאדוול עצמו עשה את מבחן ה-IAT בנושא גזע שוב ושוב – ותמיד תמיד יצא לו שהנטייה שלו היא לקשר בין לבן לטוב ובין שחור לרע , וזה למרות שהוא חצי שחור במוצאו!

והרי התוצאות לפניכם…

אוקיי, אז לתוצאות. באופן אישי עשיתי את המבחן בנושא מגדר 4 פעמים ברציפות (ממליצה בחום לעשות, תנסו בלינק פה). בפעם הראשונה התברר שיש לי אסוציאציה קלה בין גברים למדעים מדוייקים ובין נשים למדעי הרוח, אבל אני מודה שהיה לי קשה הרבה יותר בחלק הזה של המבחן. ב-3 הפעמים הנוספות רק התקלקלתי וקיבלתי כבר אסוציאציה בינונית, כלומר ככל שהשתדלתי יותר ככה מצאתי את עצמי שוביניסטית יותר!

והתוצאות לכלל הנבדקים באתר היא:
ל-26% יש אסוציאציה חזקה בין מגדר למדעים (בין גברים למדעים מדויקים ובין נשים למדעי הרוח)
ל-28% יש אסוציאציה בינונית כזו
ל-18% אסוציאציה קלה כזו
ל-18% נוספים אין נטייה לשום כיוון
ורק ל-10 אחוזים נוספים יש נטייה כלשהי לכיוון השני

כלומר בסך הכל 72(!) אחוזים בעלי נטייה לקשר בין גברים למדעים מדוייקים ובין נשים למדעי הרוח, והאמת מעניין לדעת את אחוזי העוסקים במקצועות במציאות (ברוב חברות ההייטק שאני מכירה אחוז המהנדסים הגברים הוא גם הרבה יותר מ-72 נניח).

אבל מה אומרת הנטייה הזו?

האם התת-מודע והאסוציאציות ייקבעו שכולנו נהיה חזירים שובינסטיים?או שכולנו גזעניים (מעדיפים לבנים על שחורים וגם אשכנזים על מזרחיים)? שכולנו הומופוביים? ושתמיד נעדיף צעירים על פני מבוגרים, ורזים על פני שמנים?

אז תודה לאל, יש גם את המודע, והוא מה שאנחנו בוחרים להאמין, והוא כולל את הערכים שלנו שמאפשרים לנו בחירה של ההתנהגות שלנו באופן חופשי (כמו לשתוק במטבח או במעלית נניח, או לתת לשחורים זכות הצבעה למשל).

ה-IAT בודק את תת המודע שלנו, את האסוציאציות המיידיות, האוטומטיות שלנו, לפני שבכלל יש לנו זמן לחשוב ולהוציא את מה שבמודע אל הפועל. אנחנו לא בוחרים את תת המודע שלנו, והוא בהחלט עשוי להיות לא תואם כלל לאמונות המודעות שלנו. הוא תוצר של דברים שראינו, קראנו ושמענו, תוצר של שנים שטבוע בתוכנו. ברור שיש השפעה מסויימת, גם אם לא ניכרת ומודעת, ביחס שלנו כלפי המועדפים – גלאדוול נותן כדוגמא את הסיטואציה של ראיון עבודה והיחס השונה במעט שעשוי להשפיע הרבה על המרואיין והראיון עצמו.

אנקדוטה לסיום

אם בהעדפות תת-מודע עסקינן אז מתברר שהגובה של גברים קובע – על פי גלאדוול הגובה הממוצע של CEO ב-FORTUE 500 LIST הוא כמטר ושמונים. רק כדי לסבר את האוזן הגובה הממוצע של גבר אמריקאי הוא 1.73 ובארהב רק 14.5 אחוזים מהגברים הם מעל למטר שמונים. בקרב הCEO-ים הם 58 אחוזים. ויותר מזה בארהב רק 3.9 אחוזים מהגברים הם מטר שמונים וחמש ומעלה ובקרב ה-CEO-ים  מדובר בכשליש. בקיצור, אם אתה גבר אני רק יכולה לקוות בשבילך שאתה לא נמוך (ואין לי ספק שכולכם עכשיו חושבים על המנכ”לים שאתם מכירים ועושים את החשבון בעצמכם).

ממליצה בחום לנסות את ה-IAT, כאן בגרסה העברית: https://implicit.harvard.edu/implicit/israel/selectatest.jsp

לחץ כדי להגיע לתוכן העניינים של המון-על-ליזה