גברים-נשים (או: אז איך בכל זאת פותרים את בעיות תת המודע שלנו)

כבר סיכמנו שיש לנו בעיות שקשורות למין בתת המודע שלנו ושאנחנו מקשרים הרבה יותר טוב גברים עם קריירה (או מדעים מדוייקים) ונשים עם בית (או מדעי הרוח), בצדק או שלא בצדק. שאלה מעניינת היא האם זה באמת משפיע עלינו (אם יש לכם ספק, אז משפיע גם משפיע) ואם יש לנו מה לעשות בנדון (מתברר שיש).

אז שוב, בבלינק הנפלא של גלאדוול המבריק, ישנו פרק שעוסק בנושא, ומספר איך לפעמים עניינים נפתרים בדרך מקרה. הפרק מספר על עולם המוסיקה הקלאסית, שם כולנו יודעים – האוזן קובעת. ואוזנו של מומחה מזהה נגנים טובים גם בחדרים בבית מלון, ברחוב, כמו גם באולמות הקונצרטים הטובים. שום דבר לא יבלבל את האוזן המיומנת מלהבחין בין נגינה משובחת מעשה ידי אמן, לבין נגינה טובה פחות. האמנם?!

נגנית טרומבון בשם אבי קונאנט, זכתה להיבחן לתזמורת הפילהרמונית של מינכן. במקריות מדהימה, ונדירה מאוד, מכיוון שאחד הנבחנים היה בנו של אחד הנגנים, נערך המבחן מאחורי מסך סגור, כך שהבוחנים לא יכלו לראות את הנבחנים כלל. הבוחנים כל כך התלהבו מנגינתה של הגברת עד כדי כך ששחררו את כל הנבחנים שאחריה לביתם מבלי לשמוע אותם כלל, אך כשקראו ל”אדון המוכשר” להציג את עצמו, לתדמהתם של הבוחנים ההמומים התברר שזוהי גברת.
יש לציין שההתלהבות הראשונית והאובייקטיבית שלהם כמובן לא מנעה מהם להעביר אותה אחר כך מסכת ייסורים של שנים, הרי טרומבון זה כלי של גברים, לא?! מילא, שאשה תנגן בכינור, את כלי הנשיפה הרציניים יש להשאיר לאנשים המתאימים לכך! אז נתנו לה לנגן רק טרומבון שני, והיא עברה בתי משפט וגם רופאים שיוכיחו שריאותיה לא פחות חזקות מאלו של גברים, ובדיקות דם שיוכיחו את כמות החמצן בדמה, בקיצור, תלאות וחתחתים לא חסרו לבחורה המוכשרת ורק אחרי שמונה שנים היא קודמה לטרומבון ראשון, וכמובן שגם אז סירבו לשלם לה את הסכום ששילמו לגבר במעמדה. 

רק כדי לחזק את זה גלאדוול מוסיף ומספר על בחורה שניגנה בקרן יער, בחורה זעירה במידותיה, רזונת בגובה מטר וחצי שמנגנת בכלי גברי להחריד. יש שיאמרו שהיא יכולה לנשוף כך שבית יקרוס, לחלוטין ההיפך מהרושם הראשוני שהיא יוצרת. כשהגברת הזו נבחנה, ואחרי שהבוחנים התלהבו מאוד, המסך נפתח – ולא רק שהם גילו שהיא גברת ולא אדון, לא רק שגילו את מידותיה הזעירות, השיא היה שהם גילו שהיא בעצם כבר עובדת בתזמורת שלהם, והם פשוט לא שמעו נכונה את קולה עד לאותו מסך סגור.

אז לשמחת כולנו, עם השנים הגיעה המהפכה גם לעולם המוסיקאים, ומכיוון שאפליה כנראה לא חסרה שם (לא רק לנשים, אלא גם העדפת מקורבים) יחד עם הדרישות להטבות שונות הגיעה גם הדרישה למסד את תהליך האודישן. ואז הגיעו המסכים הסגורים, חלוקת מספרים לנבחנים במקום שמות, ואם הנבחן השתעל, או שמעו את עקביה של הנבחנת – הם קיבלו מספר חדש, כדי שלא תוכל להיות אפליה על רקע כזה או אחר.
ומאז יש לציין, במפתיע או שלא במפתיע, מספר הנשים שמנגנות בתזמורות עלה פלאים, בעשרות אחוזים. במוסיקה לפחות צריך רק את האוזניים, כי מתברר שאפשר “להקשיב” גם עם העיניים, המטעות.

אז לפעמים גם כשנדמה לנו שזה לא משפיע עלינו, ושאנחנו מספיק מקצועיים כדי ש”שטות כזו” לא תטה אותנו לכאן או לכאן, כדאי שנזכור גם את הסיפור הזה. ובתחום המוסיקה לפחות מצאו לזה פתרון, בתחומים אחרים – זה כנראה הרבה יותר קשה.

(זה בעצם אחד הלקחים הכי חשובים של בלינק, לדעת מתי להיזהר מתת המודע ומתחושות הבטן שלנו, כי לפעמים הם גם מוטעים ומטעים אותנו, לצד הידיעה של מתי כן להשתמש בהם כי לפעמים הם חזקים ונכונים וטובים).


לחץ כדי להגיע לתוכן העניינים של המון-על-ליזה

חיזוי הצלחה של קשר זוגי, אפשרי?

מישהו פה מאמין שזה אפשרי? שירים את ידו. הרי אם זה היה אפשרי היינו משתמשים בזה, נכון?  היינו שומעים על זה לפחות, לא? יש הרי הרבה מחשבונים של התאמה (לפי שמות, קבלה, מזלות וכו’) שאף אחד מאיתנו לא באמת מאמין בהם (אם כי מישהו בטוח נכנס רק כדי לבדוק ליתר בטחון :))

בבלינק הנפלא של גלאדוול מסופר על הנושא הזה, ומתברר שאפשר גם אפשר לחזות הצלחת קשר בהצלחה די גדולה ואפילו בכלום-זמן. באוניברסיטת וושינגטון ישנה “מעבדת אהבה” של פסיכולוג בשם ג’ון גוטמן, אל המעבדה מגיע הזוג המאושר (או הלא כל כך מאושר). הזוג נכנס לחדר קטן ומחברים כל אחד מהם לאלקטרודות וסנסורים, שבודקים את פעימות הלב, רמת ההזעה ואפילו טמפרטורת העור. מתחת לכסאות מחוברים סנסורים כדי למדוד את תנודותיהם בכסא. והכי הכי חשוב – ישנן שתי מצלמות וידאו שמכוונות אליהם, כדי להקליט כל מה שאמר ועשה כל אחד מהם. הם נשארים שם 15 דקות בלבד, לבדם(!) ודנים בכל נושא שמתחשק להם שקשור לזוגיות שלהם שעורר ויכוח ביניהם. (כן, כן, הם לא דנים בזוגיות שלהם, אלא במשהו אחר בחיים שהם לא לגמרי מסכימים עליו, בספר למשל מתואר דיון בין שני בני זוג על הכלבה שלהם, אבל תקציר זה תקציר אז אני משמיטה את החלק הזה).

האם אפשר לחזות מהקלטה של 15 דקות של שיחה בין בני זוג האם היחסים בין בני זוג בריאים או לא-בריאים? ההימור הסביר והשפוי הוא שלא, 15 דקות הרי הן לא הרבה זמן, ונושא כמו כלבה נניח הוא לא הכל במערכת יחסים, כי הרי במערכת יחסים יש ילדים, ועבודות וחמים וחמות, וסקס ומיליון דברים אחרים. ולכולם הרי לפעמים טוב יחד ולפעמים רע, אז איך משיחה של 15 דקות אפשר לדעת בעצם? כדי להכיר זוג הרי צריך שבועות או חודשים, כדי לראות אותם בכל מיני מצבים, לא?! הם רק משוחחים ביניהם, אפילו לא החליפו איתם מילה, לא שאלו אותם שאלה אחת, אז איך?

ג’ון גוטמן (ובעתיד תראו שלא רק הוא) הוכיח שלא תמיד צריך המון זמן ומידע כדי לחזות את העתיד. גוטמן הגיע לדיוק של 90 אחוזים אם הזוג יושב ומשוחח רק רבע שעה, ומעל 95 אחוזים אם הזוג משוחח שעה שלמה. ומתברר שאפילו בצפייה בשלוש דקות בלבד(!) אפשר לדעת באחוזים די גבוהים (מעל 70 אחוזים) אם הם יישארו נשואים ב-15 שנה הקרובות, ואם לא, אז מי מהם ייזום את הגירושין!

איך הוא עושה את זה?

נתחיל בדרך המסובכת:
לגוטמן  יש שיטת קידוד שבה 20 קטגוריות שונות שמתאימות לרגשות שזוג יכול להביע במהלך שיחה – גועל, חיבה, זלזול, אמפתיה, כעס, התגוננות, התבייכנות, עצבות, התקפה, חסימת הצד השני, נייטרליות ועוד. את כל אלו אפשר לזהות בהבעות הפנים ותנועות הגוף וכמובן התוכן של השיחה. אז שיחה של 15 דקות מיתרגמת לבערך 800 מספרים כאלו, ועם שקלול של הסנסורים האחרים ובשימוש בנוסחא שמשקללת את הכל הוא מגיע לחיזוי הנכון. מדהים!

לדוגמא, בשיחה פשוטה כמו של הזוג עם הכלבה, הבחור מתגלה כמאוד מתגונן והבחורה כמאוד מזלזלת, לא תמצאו את זה במילים שהם אמרו, אבל כששומעים את הטון ורואים את התנועות לפעמים דברים נראים אחרת. לא בדברים הגדולים בוחנים קשר בין בני זוג כי אם בדברים הקטנים, שם באמת נמצאים הפרמטרים החשובים.

מה שבעצם נבחן הוא הרגשות החיוביים לעומת השליליים, היחס ביניהם כשהיחסים בין בני הזוג טובים אמור להיות לפחות חמישה לאחד. גוטמן מתבונן בכמעין גרף של עליות וירידות, הוא עוקב אחר הרגשות החיוביים והשליליים, ובדרך כלל כשמתחילים לרדת למטה, לכיוון הרגש השלילי, תשעים וארבעה אחוזים מהזוגות ימשיכו לרדת למטה. הם מגיעים למגמה שלילית ולא מסוגלים לתקן אותה, ומכאן הדרך לגירושין סלולה.

אז אולי כל אחד יכול לעשות את זה?

גוטמן נתן לפסיכולוגים ויועצי זוגיות, חוקרי זוגיות, וסטודנטים לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית, וגם לנשואים טריים, גרושים טריים ואנשים שנשואים באושר לאורך זמן לצפות בקלטות ולהחליט מי מהזוגות יתגרש ומי יישאר נשוי באושר. והם, הגיעו רק למעט מעל 50 אחוזי הצלחה, שזה פשוט קצת יותר טוב מאשר להטיל מטבע מה יקרה עם כל זוג וזוג. גם גלאדוול עצמו שצפה ב-10 קלטות שחצי מהם התגרשו וחצי מהם נשארו נשואים באושר הצליח לקלוע רק בחמישים אחוזים מהמקרים.
האמת, זה די טבעי שהם לא הצליחו באופן מיוחד, הקושי להבחין בפרטים הנכונים נובע מהכמות המהממת של מידע שנמצאת בשיחה בין שני אנשים, לסנן רק את אלו הנדרשים זה לא קל ודורש מומחיות.

אבל גוטמן עצמו בעצם בכלל לא זקוק למשוואה הזו, הוא יכול בשניות לחתוך את גורלה של קלטת מסויימת, זה נקרא thin slicing, וזו היכולת של התת מודע שלנו למצוא פטרנים בסיטואציות והתנהגות על בסיס התנסות צרה מאוד. יש לנו את זה בכל מיני תחומים בחיים, וזה חלק מהתת-מודע המופלא שלנו.
הוא יכול לזהות זאת אפילו כשהוא שומע כבדרך אגב שיחה של זוג במסעדה, כי לא באמת צריך לשים לב לכל הפרטים, וכאן אנחנו יכולים ללמוד ממנו משהו בכל זאת (בלי משוואות ובלי סנסורים) – הוא שם לב במיוחד לארבעה דברים: התגוננות, תוקפנות, ביקורת וזלזול. והכי חשוב מכולם הוא הזלזול, זה הסימן הכי גדול שהזוגיות נתונה בבעייה. ביקורתיות היא גם מאוד בעייתית אבל יכולה להיות בגובה העיניים, זלזול מטרתו ליצור היררכיה ולהנמיך את הצד השני וזו בעייה קשה הרבה יותר.
נשים יותר נוטות לביקורתיות וגברים יותר לאגרסיביות ותוקפנות, אבל בזלזול אין עדיפות למין אחד על משנהו.

במאמר אחר של גוטמן, מתואר מחקר שבו ביקש מזוגות שיספרו את סיפורם מהיכרותם ועד להווה, ואת הפילוסופיה שלהם לגבי חיי נישואין. הוא ניתח זאת שוב תוך התייחסות לשלילי וחיובי, אפשר לראות שזוגות שמצבם לא הכי טוב זוכרים יותר את הדברים השליליים (ובאופן כללי הזכרון שלנו די פועל ככה, אבל זה כבר נושא לפוסט אחר)  כמו כן אחוז המתגרשים הגבוה ביותר הם אנשים שביקורתיים מאוד כלפי הצד השני, מפוקחים מאשליות לגבי נישואין ומאמינים שאתגרי הנישואין הם מעל למה שבכוחם לפתור.

אז מסתבר שאפשר לחזות הרבה יותר מהר ממה שחושבים אם נישואין יצליחו או לא. מצד שני, לא בטוח שהייתם הולכים עם אהוב ליבכם לבדוק את זה דבר ראשון מחר בבוקר 😉

פה תוכלו למצוא פרק מספרו של גוטמן על העקרונות שגורמים לנישואין לעבוד.

לחץ כדי להגיע לתוכן העניינים של המון-על-ליזה