מי בעד למכור איברים?

 אני חייבת להגיד, שבכל פעם שנתקלתי ברעיון מכירת איברים תמורת כסף הזדעזעתי, זה פשוט נורא. הרי העניים יתחילו למכור פה על ימין ועל שמאל, והעשירים יהיו אלו שיקודמו בתור, וככה לאדם הרגיל תהיה בעייה להשיג איברים לתרומה בעת הצורך. לרכוש כל מיני דברים זה בסדר, אבל עד כאן. יש גבול די ברור מה טוב ומה רע, וזה בהחלט עובר את הגבול.

מצד שני, קיים סחר איברים בלתי חוקי גם כיום, ישנם אנשים שמקבלים כסף תמורת כליות, ויותר ממה שאנחנו חושבים. סיפור אחד כזה שאני מכירה אישית הוא הסיפור של ניק רוזן שמכר את כלייתו לאמריקאי עשיר תמורת 20 אלף דולר. אני מניחה שרובנו לא היינו עושים זאת, ובטח לא תמורת סכום כזה.

אבל למרות שלא הייתי מאמינה שיש סיכוי שאשנה את דעתי הנחרצת כנגד העניין הזה, בעודי קוראת את הספר הנפלא סופר-פריקונומיקס הצליחו לערער לי במעט את הבטחון בעניין, אז החלטתי לתקצר ולנסות ולערער גם לכם :)

 השתלת הכלייה הראשונה התרחשה ב-1954. מאיפה הכלייה מגיעה להשתלה? הדרך הכי נוחה, היא קורבן של תאונת דרכים או סוג מוות אחר שבו האיברים נשארו בריאים. מוות של אדם אחד מציל אדם אחר ממוות – כמעט נשמע כמו נס, ועובד יופי. לצערנו, הדרישה לאיברים גבוהה בהרבה מכמות האיברים המוצעת, לשמחתנו – כמות תאונות הדרכים הפטאליות ירדה ועדיין יורדת. זה טוב מאוד לנהגים, רע מאוד לאלו שמחכים להשתלה. רק מוות של נהגי אופנועים נשאר גבוה, ויש כאלו שמכנים את אלו שרוכבים על אופנוע ללא קסדה donorcycles.

 באירופה, מספר מדינות העבירו חוקים שמאפשרים לקחת איברים מהמת ללא בקשת אישור ממשפחתו , אלא אם המשפחה מתנגדת באופן מפורש. אבל עדיין, אין מספיק כליות שיספקו את הנדרש.

למרבה המזל, לא רק מתים הם משאב לאיברים. אנחנו נולדים עם שתי כליות – הכלייה השניה היא תוצאת אבולוציה מיותרת למעשה – כך שתורם חי יכול לתרום כדי להציל אדם אחר ועדיין לחיות חיים נורמלים לחלוטין. זה אלטרואיזם במיטבו ! בעלים שתורמים לנשותיהם, אח לאחותו, אישה מבוגרת לאמה וכו’. אם קרוב משפחה גוסס היה זקוק לא היית תורם את הכלייה שלך?

ישנה מדינה אחת שהחליטה לעשות משהו שונה. אירן, היתה מודאגת מהמחסור בכליות והנהיגה תוכנית שאומות אחרות ללא ספק היו מחשיבות ברברית. הממשלה האירנית משלמת לאנשים על מנת שיתרמו את כלייתם! בערך 1200 דולר, תוספת על מה שמשלם המקבל. בארהב לעומת זאת, העלה את הרעיון מישהו ב-1983. מיותר לציין את השטיפה הברוטאלית שהוא קיבל. מאז ישנו החוק שכל אדם שביודעין רכש, קיבל או העביר בכל דרך אחרת איבר אנושי המיועד להשתלה עבור תשלום או משהו בעל ערך אינו חוקי. כמובן שמדינה כמו אירן עשויה להרשות לאנשים למכור ולקנות איברים כאילו היו תרנגולות בשוק. אבל במדינות מתוקנות – אין סיכוי שבעולם, אנחנו לא כאלה.

אנשים הם אלטרואיסטים

אז אתם יכולים להיות רגועים, הוכח שאנשים הם אלטרואיסטים, לא רק הוכח אלא גם ניתנו פרסים רבים לאלו שהוכיחו את זה. ולהלן ההוכחות:

משחק האולטימטום

שחקן 1 מקבל 20 דולר לכיסו מהחוקר. הוא יכול להציע לשחקן 2 האנונימי כל סכום בין 0 ל-20 דולר. שחקן 2 יכול לקבל או לדחות את ההצעה. אם שחקן 2 מקבל הם מתחלקים בכסף לפי ההצעה ואם לא שניהם ילכו הביתה בידיים ריקות.

לפי הגיון בריא שחקן 2 אמור לקבל כל הצעה, הוא יקבל משהו ככה, ולפני כן לא היה לו כלום. אבל מתברר שאנשים דוחים סכום שמתחת ל-3 דולרים.והממוצע שאנשים נותנים הוא 6 דולרים, כ-30% מהסכום שניתן להם. אבל האם זו אלטרואיסטיות? כנראה שלא. בכל זאת שחקן 1 מקבל מזה כסף, וכמו שרואים יותר מאשר שחקן 2.

אז הומצא משחק שנקרא הדיקטטור – שחקן 1 מקבל 20 דולר, ויכול לבחור אם לתת לשני האנונימי חצי מהסכום או שני דולרים בלבד. לשחקן 2 אין אפשרות הפעם לעשות שום דבר. וכאן התוצאה אולי מפתיעה, 75% היו נותנים מחצית ממה שיש להם. מדהים!

וגם כששחקן 1 יכול לבחור בעצמו את גובה הסכום שיעניק, הוא בוחר בממוצע 4 דולרים, 20% ממה שיש לו, לתת לשחקן 2 האנונימי.

והמסקנה בלתי נמנעת – אנשים הם אלטרואיסטיים.

אז שארהב תרשה למכור איברים? – אין לה את הביצים וגם לא את הצורך במהלך נואש שכזה. הרי אחרי הכל לפני רגע אמרנו שאנשים הם אלטרואיסטים לא?

אלטרואיסטיים או לא אלטרואיסטיים זו השאלה?

נחזור לענייני משחקים. אז בחור בשם ליסט פקפק בעניין האלטרואיזם המוכח לעיל. הוא חזר למשחק הדיקטטור ושינה אותו קצת. שחקן 1 יכול לתת לשני כסף או לקחת ממנו דולר אחד. אם באמת האנשים אלטרואיסטיים הרי עדיין הם אמורים לתת. אבל לא – 35% מהאנשים נתנו כסף לשחקן השני, 45% לא נתנו ולא לקחו, ו-20% לקחו מהשחקן השני את הדולר.

 והוא המציא עוד גרסה – שני השחקנים מקבלים 20 דולר. ועכשיו השחקן הראשון יכול לתת או לקחת כל סכום עד 20 דולר. עכשיו רק 10 אחוזים נתנו כסף לשחקן השני, יותר מששים אחוזים לקחו מהשחקן השני סכום כסף כלשהו, ויותר מ-40 אחוזים לקחו מהשחקן השני את כל כספו. כלומר, תחת התנאים הללו האלטרואיסטיים המהוללים שלנו הפכו לחבורת גנבים.

הגרסה האחרונה היתה גרסה בה השחקנים עברו תמורת 20 הדולרים. ונאמר להם כי גם השחקן השני עבד תמורת ה-20 שהוא קיבל. ועכשיו שוב השחקן הראשון יכול לתת או לקחת מהשני כל סכום עד 20 דולר. במקרה זה רק 28% לקחו מהשחקן השני כסף. שני שלישים לא לקחו ולא נתנו דבר. הרי ככה נראה העולם האמיתי, אף פעם לא נותנים לך כסף סתם ככה כדי לחלק אותו לאנשים אחרים :)

 והוא עשה ניסויים גם ניסוייים בעולם האמיתי, במכירת כרטיסים לבייסבול – בהם הקונה מציע את מחירו והמוכר נותן לו את הכרטיס הטוב ביותר הסביר תמורת המחיר הזה. כשהמוכרים ידעו על הניסוי הם באמת נתנו את הכרטיסים הטובים. ומה קרה כשהם לא ידעו? המוכרים רימו יפה מאוד את הלקוחות, בעיקר מוכרים מחוץ לעיר שהסיכון שלהם לחטוף מכות ביום למחרת קטן יותר.

 ולא נדבר כאן על מי בכלל מוכן להשתתף בניסויים כאלה ומה ההשפעה של החוקר שיודע כמה תיתן עושה וכו’ וכו’ ברור שתוצאות של ניסויים כאלה הן בעייתיות.

אני מניחה שמוכר לכולם גם הניסוי של מילגרם שבו ניתנו שוקים חשמליים ע”י הנבדק שהיה “מורה” לשחקן שהתחזה לנבדק נוסף שהיה ה”תלמיד”. על המורה לתת שוק חשמלי לנבדק ע”י לחיצת כפתור ועל כל טעות להעלות את העוצמה ב-15 וולט נוספים. 65% מהמשתתפים נתנו שוק חשמלי בעוצמה של 450 וולט, שהיה הגבוה ביותר בניסוי, ואף נבדק לא עצר לפני עוצמת שוק של 300 וולט. לפני הניסוי נשאלו פסיכולוגיים לגבי התוצאה הצפוייה והם הגיעו פה אחד למסקנה שרק נבדקים סדיסטיים יגיעו לעוצמה המקסימלית.

וזכור לרע אף יותר ניסוי הכלא של זימברדו שבחר גברים ללא עבר פלילי שנבדקו ע”י פסיכולוגיים לתפקידי אסירים וסוהרים, ותוך מספר ימים הופסק כשהניסוי יצא משליטה והמשתתפים החלו לעשות דברים שלא ייעשו ועברו להגדרה של סדיזם.

 ובעולם האמיתי –

הוכח שבנים לאנשים זקנים בבתי אבות מבקרים אותם יותר כשיש ירושה ראויה על כף המאזניים. אבל אולי פשוט בנים למשפחות מבוססות פשוט דואגים יותר להוריהם? אם כן אז גם בן יחיד להורה זקן מבוסס אמור לדאוג לו, אבל מתברר שזה עובד כשיש לפחות שניים – דאגה להורה או דאגה לאן תלך הירושה?

אז המסקנה מכל האמור לעיל היא לא שאנשים הם כן או לא אלטרואיסטיים – אנשים מסוגלים להתנהגויות שונות ומשונות – נדיבות וגבורה וגם אטימות לב ואפטיה. אנחנו נתונים למניפולציות לכיוון זה או אחר די בקלות.

 בארהב יש 80,000 אנשים שמחכים לתרומת כילייה ורק 16,000 השתלות.הפער הולך וגדל בכל שנה. יותר מ-50,000 איש מרשימת ההמתנה מתו ב-20 השנה האחרונות, ויותר מ-13,000 ירדו מהרשימה כי הפכו חולים מדי מכדי להתאים להשתלה. אם אלטרואיזם היתה התשובה אז היו ככל הנראה אמורות להיות מספיק כליות, אבל זה לא כך. באירן, שהתחילה עם העניין לפני 30 שנה, אין אדם שזקוק לכילייה ולא מקבל אותה.

אז מה, אולי בכל זאת צריך לשקול את עניין מכירת האיברים?

* אני לא יודעת עדיין אם אני בעד סחר באיברים, אבל אני בעד לעצור ולחשוב ולא להתנגד בנחרצות למשהו שלא הקדשנו לו מספיק מחשבה. אני הצלחתי לפקפק ולשאול את עצמי, מקווה שגם אתם.

ולמי שרוצה לקרוא עוד:


לחץ כדי להגיע לתוכן העניינים של המון-על-ליזה