דבר אליי בפרחים

בימים האחרונים נזכרתי עד כמה אני מצויינת ברצח של עציצים, אמנם לא בכוונה תחילה, אבל בהחלט גרימת מוות ברשלנות – אצלי במבוק ההצלחה בשום פנים ואופן לא מצליח ועץ האושר ממש ממש לא מאושר. אם היו שופטים מישהו על דברים כאלה, אני מאמינה שהייתי בהחלט בולטת בתחום. יש לי רק עציץ אחד ששורד כבר ארבע(!) שנים תמימות, אבל רק מהסיבה שהוא לא צריך מים וגם לא אור, וככה אני מענה אותו כבר שנים ואיכשהו הוא מצליח לשרוד למרות שהוא חי אצלי בבית. יש לציין שמדי פעם אני זוכרת להשקות אותו, אבל אז צפויים לו כמה ימים של עדנה (או יותר נכון הטבעה, שיכול להיות שזה גרוע בשבילו באותה מידה), עד שאחזור לסורי.

ולכן נזכרתי בפוסט שלי מדה-מרקר, פוסט הפרחים שלי, והחלטתי להשיב אותו לחיים כאן. אז הנה הוא לפניכם.

פעם חשבתי שלקנות פרחים זה ממש מטופש, וגם בזבוז כסף משווע. לזרוק כמה עשרות שקלים על פרחים, שגם ככה ימותו תוך כמה ימים, נראה לי מיותר לגמרי. למה לשלם על משהו שלא שורד? לא חבל? אני בחורה מעשית ומחושבת, כמעט תמיד מכניסה גם את השיקולים הרציונליים לעניינים, אז גם בעניין הפרחים.

גם אחרי שיולי נולדה וחברים הביאו לי זר פרחים סגול, ענקי ומהמם לא ידעתי להעריך אותו כמו שצריך. הוא תפס מקום בחדר הקטן בבית החולים, ואמנם היה יפה אבל בטח היה יקר להחריד, ובכל מקרה הם מתו כמה ימים אחר-כך. ביקשתי מכל מי ששאל שלא להביא לי פרחים בשום פנים ואופן. הרעיון בהחלט יפה, ואני יכולה להעריך את ההשקעה והאכפתיות, אבל למה לשים את הכסף דווקא בפרחים?

כשעברתי לבית החדש חברה הביאה לי זר חמניות ענקי, ואני – מתנגדת סדרתית לפרחים, אפילו אגרטל לא היה לי כדי להכניס לתוכו את החמניות הצהובות הללו. דחסתי אותן בכוח לתוך כד מים לשתייה שלא הצליח להכיל בתוכו את הפרחים, ואחר-כך בלית ברירה גזרתי בקבוק של מי-עדן עלוב למראה שישמש כאגרטל לעת מצוא.

אני יותר בן-אדם של עציצים. הם עושים טוב וירוק בעיניים. והם דבר ששורד, יחסית לפחות – זה אמנם תלוי בנו, אבל בניגוד לפרחים יש להם לפחות את האופציה לשרוד. אבל אלו חייבים להיות עציצים פשוטים, כאלו שלא צריכים יותר מדי טיפול – לא יותר מדי שמש (כי אין בנמצא) לא יותר מדי פעמים להשקות אותם (פעם בשבוע ככה הכי טוב). כמובן שגם עציצים לא ממש קשה להרוג, ובניגוד לילדים או בעלי חיים הם לא נוטים להתלונן אם מזניחים אותם, רק העלים שלהם צונחים אט אט כלפי מטה כמסכנים, ואחרי יותר מדי זמן גם הם עלולים למות. עציצים יש לי 3 והם דווקא במצב טוב בינתיים.

והכל השתנה בפסח האחרון, קניתי פרחים, שיהיה, לחג. וקניתי אגרטל סבבה שקוף כזה גדול ב-20 ש”ח – שיהיה. הבית החדש הזה שלי הוא בית הייטק אמיתי, מודרני מאוד, כל הקווים נקיים כאלה. אבל החסרון בבית שכזה הוא שהוא נראה יותר מדי דירה לדוגמא, ופחות מדי בית.
והפרחים פשוט עשו את ההבדל. פתאום גיליתי שהם הוסיפו קצת חיים וצבע לבית. עשו לי שמח בלב וחיוך על הפנים. פתאום זה הפך להיות לא רק מבנה אדריכלי נהדר אלא ליותר בית אמיתי. ורק אז נפל לי האסימון. שנים, שנים, שלא הבנתי את הקטע, ופתאום זה הגיע בבת אחת.

מאז כל שבוע אני קונה פרחים. מקדישה 20 עד 40 ש”ח לקניית זר של ורדים בצבע בורדו או כתמתם, או קאלות לבנות (זה אפילו לא כזה יקר מתברר), ולפעמים אני אפילו מתפרעת ממש וקונה שני סוגים. ולעולם כבר לא אומרת לא למי שמציע להביא לי פרחים הביתה. אז אמנם הם עדיין מתים אחרי שבוע, אבל העיקר שהם שורדים את השבוע שלהם, ובינתיים הם עשו את שלהם והוסיפו לי צבע וגם חיוך בכל בוקר שאני יורדת אל המטבח והם מקדמים את פניי, ובשבוע הבא כבר יחליף את מקומם זר משמח אחר. לא להאמין שפעם לא סבלתי פרחים.


לחץ כדי להגיע לתוכן העניינים של המון-על-ליזה

2 thoughts on “דבר אליי בפרחים”

  1. אני ממש משועשע כי זה בדיוק התהליך שעבר עלי – למרות שאני לא ממש קונה פרחים הבייתה , אבל התחלתי להבין למה אנשים אוהבים אותם :)

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *