פייסבוק – המתנגדים

כמו לכל דבר חדש גם לפייסבוק יש מתנגדים. הם הולכים ומתמעטים, הולכים ונשברים, ולאט לאט מצטרפים אל העדר (ואלינו) ומתחברים, ונכנסים ומעלים תמונות וגם עושים לייקים.

בתחילת עידן הטלפון הסלולרי, אני הייתי בין המתנגדים, היתה תקופה שפשוט לא הייתי מוכנה שיהיה עליי מכשיר כזה, בפרט שמחירו לא קסם לי במיוחד. בסוף כמובן נשברתי, והיום, למרות טיעוני “למה אני צריך שיוכלו להשיג אותי בכל מקום” ו”ככה לא יהיה לי שקט” אני לא מכירה הרבה אנשים שאין להם טלפון סלולרי, ומאידך – מכירה הרבה אנשים שברגע שהטלפון שלהם עובר משבר ולא עובד אפילו לכמה שעות, הם מתחרפנים ומתים שרק יחזור לתפקד (ראו משבר סלקום האחרון שניתק את המדינה).

ישנו גרף שאני מאוד אוהבת, שמופיע הרבה אצל סת’ גודין (אמן בפני עצמו וכותב ספרי שיווק משובחים), הגרף הזה מציג את היטמעותו של מוצר בשוק. בצד שמאל של הגרף רואים את החלוצים, באמצע נמצאת המסה הגדולה של הקהל הרחב, שמחולקת לשני חלקים. אנחנו כבר בסופו של הרוב המאוחר בפייסבוק לדעתי, נשארו רק אלו שמדדים מאחור ומסרבים בכל תוקף להיכנס בשל עקרונות (מוזרים למדי לטעמי), כמו אלו שנשארו אחרונים עם הקלטות לפני שהדיסקים הרגו אותם באופן סופי.

וחוץ מזה , (וזה נושא לגמרי נפרד) לאנשים באופן כללי יש נטייה לערבב ולבלבל בין התחושה של משהו חדש ולא-מוכר לבין התחושה של משהו “לא טוב”. לפעמים צריך פשוט להתרגל, ואחר כך כבר שוכחים איך זה היה קודם.

 אז מה הם טיעוני המתנגדים?

  • פייסבוק הוא time-consumer.
    אכן אם אתה נרשם לפייסבוק אתה יכול לבלות שעות ארוכות בצפייה בתמונות, כתיבת הערות, משחקים (מטופשים יותר או פחות, כשהיחיד שאני הייתי מוכנה לשחק עד כה הוא באבלס, שעליו אני ממליצה בחום), ועוד כהנה וכהנה כיד הדמיון הטובה על צוקרברג ועובדיו (בעבר זה היה זריקת כבשים ועכשיו אני מכירה לא מעט אנשים שמכורים לחוות).

    אני רואה את פייסבוק באור אחר לגמרי, לדעתי פייסבוק הוא משהו שרץ ברקע, כמו ג’ימייל, כמו הטלפון הסלולרי שלכם, כמו המון דברים אחרים שהם שם, כל הזמן שם, והם גם מאוד שימושיים, וברגע שהם לא יעבדו מיד תבחינו בכך (וברוב המקרים תזכרו כמה הם חשובים לכם), אבל לא הדבר העיקרי, ובטח לא משהו שמכתיב איך הזמן שלך מתנהל.

    ברור שבהתחלה ההתלהבות גורמת לך לעסוק בזה יותר, ולמצוא חברים מכיתה ד’, ואת אלו מהצבא, ולהתעדכן מה קורה עם כולם, אבל עם הזמן זה הולך ומתמעט – כי את רוב האנשים מצאת, והכי חשוב כי פשוט התרגלנו. ואם נחשוב על זה רגע, זה ככה גם עם כל דבר אחר כמעט – מוצרים שרכשנו, שירותים שהתחברנו אליהם וכן הלאה, זה לא רק פייסבוק שאשם, זה אנחנו והאופי שלנו (כאן אולי הזמן להודות על השחיקה ההדוניסטית שקיבלנו, שמפסיקה את ההתלהבות מהר מספיק ומרגיעה אותנו, כי בכל רע יש גם טוב).

    וגם אם אתה שם והתחברת לכמה אנשים אף אחד לא מכריח אותך להיות פעיל, כי מותר להיות רשום בפייסבוק ורק לבדוק פעם בשבוע מה חדש.

  • “יידעו עליי כל מיני דברים” – חברים יקרים, צר לי להודיע לכם, אבל אפילו לפני עידן הרשת החברתית ידעו עליכם כל מיני דברים. כבר אז היה את ה”רשומון” הידוע לשמצה שדלף עם מאגר הנתונים של כולנו, שכולל מידע הרבה יותר אישי מזה של הפייסבוק. ותודה לאל, (ולכל מיני אנשים נוספים), יש לנו בחירה מה אנחנו מעלים – איזה תמונות, ואיזה תיוגים ואיזה תגובות, ואת מי אנחנו מאשרים כחברים, וגם מי יכול לצפות בזה ולא חייבים לשפוך את כל המידע ולחלוק הכל עם כל העולם אם אנחנו לא רוצים.

    יש המון אנשים בפייסבוק שרשומים (וגם שיש להם תמונה, כי אם אתם כבר שם תעשו טובה ותשימו תמונה), ולא באמת נכנסים יותר מדי, סוג של “הרוב הדומם”.

    ואם כבר, אני באמת לא מאמינה בלכתוב סטטוס על כל דבר שאתה עושה, ולא רק בגלל הפרטיות  (כי בואו נודה באמת, לרוב החברים שלכם לא ממש אכפת שכרגע נכנסתם לקניון, ושעוד שתי דקות אתם הולכים לאכול ארוחת ערב. רבאק, תסננו לנו קצת!).

ויש גם הטוענים כי הלייק מוזיל את ה”אהבה”, וכי אנחנו לא קובעים כלום אלא רק כלי משחק קטנים, ושלא חשבנו שככה זה ייראה. מצטערת, אני לא קונה את זה, אנחנו שם כי אנחנו רוצים וכי אנשים אחרים שאנחנו אוהבים נמצאים שם וחולקים איתנו דברים שמעניינים אותנו, וכי מאוד נוח וקל להיות שם ולהתעדכן וכן גם “לאהוב”.  

ועוד פוסטי פייסבוק:
הפסיכולוגיה של פייסבוק: איך להיות פופולארי ברשת החברתית (WTF???)
פייסבוק – הסרט
דברים שאני לא מבינה בפייסבוק (וכנראה גם לעולם לא אבין)


לחץ כדי להגיע לתוכן העניינים של המון-על-ליזה

One thought on “פייסבוק – המתנגדים”

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *